ארבע אחר הצהריים, אגמון החולה, הנוסעים כבר ישובים בעגלת המסתור. כמה מילות הסבר מהמדריך והעגלה יוצאת לדרך. שתי שורות של צופים סקרניים, חובבי ציפורים, הבטיחו לשמור על השקט, לא לקום ולבטל את הפלש במצלמות. גג הפח של העגלה רעד, היצול הסרבן המחובר לטרקטור השמיע מחאה קלה ונקישה, צד אחד של העגלה פתוח לתצפית של הנוסעים, שאר הצדדים מכוסים בבד יוטה, העופות הענקיים לא יבהלו מקהל הצופים. הטרקטור הירוק מושך את העגלה אל שטחי האגמון, אל השדות הסגורים בדרך כלל לקהל המטיילים. עגלת המסתור משמשת להאכלת העגורים, העופות כבר התרגלו לרעשי הטרקטור והעגלה, לכן אינם חוששים ממנה. אלי גלילי, מפעיל את "הפטנט" כבר שנה שלישית, נוהג בטרקטור בגאווה בין בני טיפוחיו העגורים. ברמקול הוא מספר לסקרנים המצויידים במשקפות על העגורים, על מסלול הנדידה, מצביע על עופות אחרים ומשתף גם את הנוטריות יפות הפרווה בסיפור על אגמון החולה. בשיחה מוקדמת מציע להזמין מקום שבועיים מראש לעגלת המסתור.

שקיעה
עוד רמז: השעה הטובה ביותר לתצפית ארבע אחר הצהריים. בשעה זו החיים באגמון החולה נעצרים, העופות מתחילים להתארגן לשנת לילה, ברווזים עייפים מחפשים בהבהוב האור האחרון עוד קצת מזון, מבצעים צלילה וזנבם מתנדנד למעלה. האגמיות פוסעות על רגליהן הדקות, משקיפות על דמותן במים. אלפי דאיות, העופות הדורסים הגדולים, חגים מעל השדות, בולשות בעיניהן החדות אחר נברנים שיצאו להתאוור מעט ומשמשים להן כארוחת לילה. כמה אלפי שחפים לבנים יוצרים כתם לבן, כאגם מים בשדות החומים החרושים, השחפים בוחנים בזהירות את האדמה החרושה המזמנת להם חרקים זעירים. אנפות מטיילות בניחותא, בשדה, מקפידות להתרחק מחברתם הצווחנית של השחפים, פוסעות באצילות מתנשאת, שולחות צוואר ומעלות אוכל במקורן. אלפי עופות דורסים עורכים את סיבוב השינה שלהן, נוחתים בשדה הירוק. מי האגם כבר נצבעו בגוונים אדמדמים של השקיעה, חבורה של שקנאים לבנים האדימו מקרני השמש השוקעת. 

במערב, מעל הרי נפתלי, השמש עושה מאמץ אחרון להילחם בחשיכה המתקרבת, מחול השקיעה צובע בחריצות את השמים בזהב רך, נטול ענן, הרי נפתלי מתנשאים בשחור, מנקדים אותם כבר אורות הישובים, ההר נראה כגל ענק המאיים על עמק החולה. ברגע זה של חסד, בסופו של יום, לפתע מתכסים השמים במסך שחור צפוף, בתוך שניה מתמלאים השמיים באלפי עגורים מצווחים, צלליתם ארוכה, ראשם שלוח קדימה ורגליהם מתוחות, הם דואים מעל העגלה ומסתירים את מראות וגווני השמיים. עורכים הקפה סביב הטרקטור והעגלה ובלי פחד נוחתים מסביב לעגלה, מקום העצירה שלהם נקרא ה`פאב`, שם מתכנסים העגורים ל`כוסית משקה` אחרונה לפני שהם עוברים ללינה באגם. בשעת הלילה נוהגים העגורים לעבור למרכז האגמון כדי להגן על עצמם מטורפים. העגורים נוהגים לנהל שיחות בקריאות עד מעט אחרי חצות ואחר כך משתרר שקט ולקראת חמש בבוקר מתחילה המולת הבוקר.

בשעה זו של כמעט אפלולית, הנברנים מתחילים לצאת לחפש את מזונם, אז מתעוררים העופות הדורסים. אלה מתרוממים בטיסה מרשימה, משייטים בשמיים, כמה אלפים מהם, בולשים בעיניהם אחרי הנברנים. בעוד השמיים מעניקים צבעים רומנטיים לסביבה, טורחים העגורים לחפש בקריאות את בני המשפחה. כידוע, העגורים הם בני זוג נאמנים כל חייהם ויחד שוקדים על גידול הצאצא.

מדי שנה חולפים בשמי ארצנו כ-60 אלף עגורים. חלקם מסתפקים ביומיים שלושה של מנוחה, מצטיידים במזון ועפים מכאן לארצות אפריקה, כ-25 אלף עגורים נשארים לחרוף איתנו ורק לקראת פברואר, מרץ מתחילים להיפרד מאתנו. גם השקנאים ממלאים את שדות אגמון החולה. בין 40 ל- 60 אלף שקנאים ועשרות אלפי ברווזים חביבים ממלאים את החולה ונדחפים להם בין צמחי הקנה, הדאיות הגדולות מגיעות לכאן או נוחתות למנוחה בסביבות עכו ולאורך קו החוף.

פיוס עם הציפורים
אלי גלילי, חקלאי מהאיזור, ניהל עד לפני כמה שנים מלחמה עיקשת עם העגורים. שדות הבוטנים שלו הפכו לשולחן האוכל של העגורים, כל האמצעים להפחדתם לא עזרו ומלחמתו היתה אבודה מראש. במשך הזמן הוא למד להביט ביצורים היפים, למד את משחקי החיזור ולמד להבחין בקשר המשפחתי בין בני הזוג והצאצאים. כמו בכל מלחמה יש צד שנכנע. אלי גלילי הכריז על שביתת נשק ושיחות פיוס ויחד עם צפרי החברה להגנת הטבע ואנשי קק"ל יזמו את תוכנית האכלה. אם אתה לא יכול להילחם בהם, רצוי שתצטרף אליהם. כך נוצר האיזון הקדוש בין החקלאי לבין הציפורים, החקלאים הותירו מספיק בוטנים בשדות בשביל העגורים, השקנאים זכו לכמות דגים במי האגמון. בימי ינואר פברואר אלי מסיע את העגלה בין אלפי העגורים ואלה צווחים ומקפצים משמחה שהוא שופך את הבוטנים החביבים עליהם.

לקראת ערב, כשהצבעים הכהים דחקו את גווני זהב השקיעה, העגלה עם הצופים השקטים עוצרת על גדות האגמון. שתי שורות של צופים מתרכזים במבט על המים, פוקחים עיניים גדולות, מחכים ללהקות הענק של העגורים, כ-25 אלף, שעושות את דרכן בלהקות ענקיות אל מי האגם.

דן אלון, מנהל מרכז הצפרות הישראלי של החברה להגנת הטבע, עדיין מתרגש בכל פעם שהעגלה יוצאת לשטח. כצפר הוא יודע מה זו סבלנות, שעות של ישיבה במסתור בלי יכולת לזוז. הפתרון של עגלת המסתור והאפשרות להתקרב אל השקנאים למרחק של כמה מטרים מדהימים אותו. לראות איך העגור או השקנאי מותח את מוטת כנפיו לשניים-שלושה מטרים ולראות את הכל מקרוב זה עדיין דבר מעורר התרגשות עבורו, כצפר.

"רבים חושבים", מסביר קובי סמרנו, מנכ"ל אגמון החולה ואיש קק"ל, "שהשם אגמון הוא על שם האגם, אך לא כך הדבר. האגמון הוא צמח חד שנתי, נמוך, עדין בצורתו וממלא את גדות האגמים". גם קובי לא מוותר, בימים האלה הוא מבלה פה שעות רבות, מעבר לשעות העבודה הרגילות, מצטרף לסיורי העגלה כדי לראות את הנאת הצפרים החובבים על העגלה ובהנאה גדולה אוסף את מחמאות המטיילים.

את אלי גלילי הכרתי לפני שנים, אז אגמון החולה עוד היה בחיתוליו, אז נהגים חסרי אחריות היו מתקרבים אל מי האגמון ומבהילים את הציפורים, אז יצאנו בשעה 5:30 בבוקר לסיור באגם, אז החל להירקם הקשר בין אלי לציפורים, אז השבילים עוד היו עם בוץ וערפילי הבוקר לא עזרו למצוא את הדרך. יצאנו מבעד לערפילים הכבדים לראות את השכמתם של העגורים בעיקר, אלה עדין לא יצרו קשר טוב עם אלי ומיהרו לפרוש כנפיים כשהתקרבנו, אך לאט לאט למדו.

ציפור מקסימה נוספת היא ה`פרפור`, שנוהגת לעמוד באוויר, תוך ניפנוף כנפיים מהיר ולהמתין לדג המיוחל, אז לצלול במהירות ולפני שהדג מבין מה תפס אותו הוא כבר נאכל. 30 מיני דורסים נצפים כאן, בהם עיט השמש ועיט הצפרדעים, שניהם בסכנת הכחדה. העיטים מרחפים עם כנפיהם הגדולות, נעזרים בזרמי האוויר ומשייטים במהירות מנקודה לנקודה. 

סיורים
בשטח האגמון מתקיימים סיורים ותצפיות מיוחדים: בימי שישי מתקיימת קבלת שבת עם עגורים- לקראת השקיעה יש תצפית על הרגלי השינה והסיום הוא בקבלת שבת בשטח. מי שאוהב את הבוקר מוזמן לסיור בשעה 6:00, להשכמה עם הציפורים, לשמוע את הקולות ולראות את אלפי הציפורים מתרוממות ליום חדש של פעילות. קצת יותר מעמיק הוא סיור זיהוי הציפורים וסיפור הנדידה שלהן.  סיורי `עגלת המסתור` מתקיימים בכל יום, בשעה היפה ביותר בשעות הערב. 

לפרטים והרשמה: אגמון החולה: 04-6817137
איך מגיעים: על כביש 90 מראש פינה לכיוון קריית שמונה, כ-5 ק"מ אחרי יסוד המעלה פניה ימינה לשטחי ההצפה, אגמון החולה. יש שילוט מסודר. 

מיד אחרי היורה
טיפות ראשונות של גשם וסתוונית היורה כבר מציצה. הפרח ורוד שבמרכזו כתמים צהובים ממלא משטחים גדולים, זעיר בגודלו וצמוד לקרקע, חסר גבעול. בימים אלה השדות מתמלאים בגווני ירוק, ומתקשטים גם במשטחים הורדרדים. הפרח יוצא מתוך פקעת שהיא רעילה בדרך כלל, אבל יש חיות שמוצאות את הפקעת מאכל תאווה. בימים אלה אפשר לראות את המשטחים הורודים ליד סלעים באיזור ההר. קרובת משפחה של סיתוונית היורה היא סיתוונית ירושלים שצבעה לבן, וגם היא פורחת בימים אלה.

.